הפועל תל אביב היתה אז בשיא המומנטום, בפתיחת הרבע הרביעי במשחק מספר 2. גיל בני צימק ל-71:67 ואת הרעש בדרייב אין אפשר היה לשמוע בכל איזור חיוג 03. מכבי תל אביב, שהובילה ב-16 הפרש רק דקות בודדות קודם לכן, היתה די תקועה. עד שהגיע רומן סורקין. הוא עלה מהספסל ומיד בלם את ההתלהבות האדומה עם ריבאונד התקפה, שתי נקודות מהקו ומיד לאחר מכן עוד דאנק שהחזיר את הפער ל-8. מכבי ת"א ניצחה, וסורקין גם נבחר למצטיין עם 20 נקודות שחתמו עוד הופעה אישית מצוינת.
האזינו בספוטיפיי לפודקאסט הכדורסל הישראלי
האזינו לפודקאסט ספיק אנד רול
"אני שמח שאני מצליח לעזור לקבוצה", הוא הצטנע בסיום. "מתחילת העונה ניסיתי להתקדם כל פעם קצת, באתי ממכבי חיפה, הגעתי לרמה יותר גבוהה ואני מנסה ללמוד בכל יום". עד לסיום הסדרה הוא היה השחקן הכמעט-יחידי של מכבי בעמדה מספר 5, ואחד הגורמים העיקריים לכך שהצהובים לא הסתבכו לגמרי מול הפועל ת"א, ויעלו הערב (חמישי) ב-21:00 לסדרת חצי הגמר מול בני הרצליה.
לאף אחד במכבי תל אביב, או בכלל בכדורסל הישראלי, לא היה ספק לגבי מידת הכשרון של רומן סורקין. אבל ספק אם מישהו חשב, שבגיל 25, פחות משלוש שנים אחרי ששיחק בכלל בליגה הלאומית (ולא ממש בהצטיינות יתרה) - הוא יהיה הישראלי המוביל של מכבי ת"א ואחד הישראלים הטובים בליגה, אם לא הטוב מכולם.
מי ידע שכך יהיה
הדרך של סורקין לעמדה שבה הוא נמצא היום לא היתה פשוטה וגם לא היתה סלולה. הוא לא סומן מגיל צעיר כמו דני אבדיה, ים מדר או נועם דוברת. בגיל 18 הוא החליט לנסות את מזלו במכללת אורגון, שם שיחק לצד שחקנים כמו טיילר דורסי וכוכב ממפיס דילון ברוקס, אבל בארבע עונותיו לא הירבה לשחק - 8 דקות בממוצע על הפרקט. מכבי חיפה היתה זו שהימרה עליו בחוזה ארוך טווח, אבל העונה הראשונה, 2017/18, נראתה כמו המשך של קריירת המכללות. סורקין רשם רק 3 הופעות ליגה והיה חלק מקבוצה רעה, שהחליפה ערימות של זרים וירדה ללאומית בסופו של דבר.
עם דורסי באורגון. לא יצא להם להיפגש שוב במכבי ת"א (Getty)
סורקין ירד יחד עם חיפה לליגת המשנה, ובגיל 22 הקריירה היתה די תקועה. נכון, הנתונים הפיזיים (2.08 מ') תמיד היו מרשימים, אבל הקפיצה המקצועית בוששה לבוא. בלאומית, הפורוורד-סנטר הישראלי סוף סוף קיבל דקות משמעותיות - 8.3 נקודות בממוצע ב-17 דקות - ועדיין, אם היה צריך להמר בנקודת הזמן ההיא: מבין שחקני הקו הקדמי של מכבי חיפה, דניאל קופרברג נראה כמו שחקן בעל פוטנציאל גדול יותר.
מכבי חיפה עלתה, והפריצה הגדולה הגיעה עונה לאחר מכן. סורקין הפך לשחקן חמישיה תחת דניאל סאואנה ועד שהקורונה הגיעה, הוא היה חלק מקבוצה נהדרת לצד גרגורי ורגאס וג'יימס יאנג. הוא הפגין ורסטיליות, הראה מסוגלות לשחק בשתי עמדות הפנים וגילה לעולם גם קליעה טובה מחוץ לקשת - 38%, שבאו לצד 10.8 נקודות בממוצע למשחק. כבר במהלך עונה ההיא מכבי ת"א חשבה עליו, ראתה בו פוטנציאל לשנים קדימה. בקיץ הקודם אפילו הגיעה הצעה רשמית, אבל סורקין לא הגיע לסיכום בשל פערים כלכליים, והחליט להישאר לעונה נוספת במכבי חיפה, שירדה ליגה שוב. למזלו של סורקין, זה לא פגע ברצון של מכבי ת"א לראות אותו לובש צהוב.
ההימור של מכבי תל אביב
בקיץ הזה מכבי ת"א עברה שינוי גדול במצבת הישראלים: עומרי כספי פרש, יובל זוסמן בחר לעזוב לאלבה ברלין וסורקין שוב היה גבוה ברשימות. יאניס ספרופולוס ואבי אבן היו אלו שדחפו לצרף אותו - שניהם זיהו בו את הפוטנציאל ההגנתי מעבר לכישרון המגוון בהתקפה - אבל ידעו שדרושה איתו לא מעט עבודה בכל הנוגע להקניית הרגלים הגנתיים, כדי שיוכל להתאים את עצמו לרמות הגבוהות של אירופה.
ההתחלה, כמעט כמו כל שחקן ישראלי שמגיע למכבי ת"א לעונת בכורה, לא היה קלה. מעבר להתאקלמות, לתובענות של הלו"ז ולציפיות המובנות - לסורקין היו לא מעט מכשולים בדרך. הוא נדבק בקורונה וגם שבר את האצבע, ובמקום כמו מכבי ת"א - כל היעדרות כזו יכולה לקחת אותך כמה צעדים אחורה.
במדי חיפה. ירד ליגה, פעמיים (מאור אלקסלסי)
וזה באמת מה שקרה. סורקין אפילו שיחק עם שבר באצבע וחזר אחרי שבועיים, למרות שהאבחנה הראשונית היתה מנוחה של חודש וחצי. היה לו משחק אחד שבו הוא שיחק עם חום, אבל למרות זאת, בשלב מסוים נדחק ממש עד לקצה הרוטציה של יאניס, כשאפילו בליגה הוא ממעט לשחק, שלא לדבר על היורוליג.
נחזור רגע לתקופה של סורקין באורגון, תקופה שגם בה הוא לא היה שחקן מרכזי, ומסתבר שלפחות ברמה המנטלית, זה היה שיעור מצוין לקריירה: הימים באורגון הכינו אותו להתמודד עם הדקות הלא יציבות במכבי ת"א. "רומן הוא מסוג השחקנים שאף פעם לא יעשו דרמות כשהם לא משחקים", העידו עליו במכבי. "הוא לא שחקן שייזום שיחות בנוגע למעמדו, הוא תמיד נשאר חיובי ועובד קשה. במקרה שלו זה השתלם מהר מאוד".
העניין הוא שגם תחת אבי אבן, הדברים לאו דווקא זרמו בצורה חלקה עבור סורקין. הוא לא קיבל צ'אנסים ביורוליג ואת הדקות שלו הרוויח דרך הליגה, תוך שהוא לומד להסתגל לשיטה של המאמן החדש. אבן, אגב, הבטיח לסורקין באופן אישי שיקבל הזדמנות אמיתית ביורוליג - מה שאכן קרה - ורומן החזיר על הפרקט.
שחקן יורוליג
דריסת הרגל של סורקין העונה ביורוליג היתה במחזור האחרון של העונה הסדירה, מול ברצלונה. מכבי ת"א נתנה הצגה בפלאובלאוגראנה והסנטר הישראלי קבע שיאים עונתיים בדקות (19:47), נקודות (12) ושלשות (2), כשעד אותו משחק, הוא קלע שלשה אחת כל העונה. זה המשיך עם סדרת פלייאוף טובה נגד ריאל מדריד, בה היה אחת מנקודות האור הבודדות בקבוצה כשהצליח להתמודד בכבוד מול הקו הקדמי האימתני של הספרדים. "לאף אחד פה לא היה ספק לגבי הכדורסל והפוטנציאל של רומן", אמרו במכבי. "סימני השאלה היו לגבי ההתאמה למערכת ברמת העקביות והתובענות, אבל הוא הוכיח שהוא לגמרי שייך לרמה הזו".
בכל הנוגע לליגה, סורקין מציג תרומה יציבה, בטח ובטח מאז שעבר את כל המכשולים בדמות הפציעות והמחלות. ככל שהעונה מתקדמת הוא הופך ליותר ויותר דומיננטי, ובעוד שממוצע הדקות העונתי שלו עומד על 18.7, מאז פתיחת משחקי הבית העליון לא היה משחק אחד שבו הוא ירד מ-19 דקות לערב.
יקבל הזדמנויות גם ביורוליג? (אלן שיבר)
גם המספרים ממחישים את החשיבות של מספר 9 בצהוב-כחול לקבוצה שלו. הוא מוביל את הישראלים של מכבי ת"א במדד היעילות ומוביל את הישראלים בליגה בחסימות (1.1 למשחק), אבל מה שמרשים לא פחות זו העובדה שהוא מדורג ראשון במדד היעילות פר דקה של השחקנים הישראלים.
באנקר
מכבי תל אביב, כאמור, ראתה משהו בסורקין כבר לפני כמה שנים ושמה לעצמה למטרה לשדרג אותו ככל הניתן כשחקן. הדגש המרכזי בעונה הזו היה על התחזקות פיזית, וסורקין אכן עבר שינוי משמעותי ברמה הגופנית. כעת במכבי רוצים לראות אותו משפר את הקליעה מבחוץ (33% בליגה ו-30% ביורוליג) כדי שיהיה שחקן מגוון יותר.
סורקין, שאמור גם להיות באנקר בסגל נבחרת ישראל לקראת החלונות הקרובים ולקראת אליפות אירופה, הגיע לשיא שלו בסדרה מול הפועל ת"א, ומילא היטב את החלל הגדול שהותיר אנטה ז'יז'יץ'. הוא הראה שגם בעונה בכורה במדים הצהובים, למרות כל הלחץ, אפשר לעשות דברים גדולים.
לקיץ הזה, סורקין כבר יגיע כסוג של קונצנזוס מבחינת ההנהלה והצוות המקצועי. לקבוצה יש אופציית יציאה מהחוזה לקראת העונה הבאה, אבל כעת הוא נראה כמו אחד השחקנים הבטוחים ביותר בסגל לעונת 22/23. במכבי ת"א אוהבים מאוד לראות שחקנים מקומיים שמתפתחים להיות שחקני יורוליג לגיטימיים, ועל הדרך מחזקים את הזהות הישראלית של הקבוצה ונותנים לקהל עוד דמות שקל להתחבר אליה. סורקין הוא בדיוק כזה.
באנקר גם בנבחרת (פיב"א)