משחק הכיסאות החל מיד עם שריקת הסיום של ההפסד הצורב בגלזגו. מליצי היושר מטפטפים משם. המתנגדים מטפטפים להיפך. איך נסיים את הקמפיין? מי יחליף את המאמן? האם ווילי רוטנשטיינר ישלוף עוד קסם מהשרוול שהפך אותו ממנהל מקצועי למאמן לאומי? האם נחווה בקרוב את הפארסה הקבועה בהתנהלות של עתיד הנבחרות שלנו?
ראשית, כמו בכל קמפיין בעבר, הבכירים בהתאחדות שואלים ומגששים אצל שחקני הנבחרת הוותיקים והמנוסים מה דעתם על המאמן, האווירה בנבחרת והתהליך. אין בזה חדש. לדעתי זה גם לגיטימי, כמנהלים, כדי לקבל פידבק של 360 לגבי עבודתו של המאמן. הדברים פשוט דולפים החוצה בזכות התחרות התקשורתית בעידן הנוכחי. בניגוד לחלק מעמיתיי, אני גם מסכים עם השחקנים שרוטנשטיינר החל תהליך של התמקצעות, יסודיות, הכנה וגם ניטרול רעשים שלא היה לפני זה בנבחרת.
בדיוק פה מתחילה הבעיה. הוא החל את התהליך שהם מדברים עליו, במקומו הטבעי כמנהל מקצועי. איש ארגון שיודע לנתח כדורגל ולייצר מעטפת. התהליך הנכון הראוי החל שם, לפני שווילי רצה גם לנהל וגם לאמן, ובהתאחדות הכשירו את השרץ. והרי, אם ווילי רוטנשטיינר כמנהל מקצועי היה עושה שני דברים בתהליך הבריא שהחל בזמנו, כל הקרקס המעוות הזה לא היה מתרחש.
אלה הם שני הדברים: 1- מביא מאמן יותר מדויק בניהול המשחק ובדרישות מאשר אנדי הרצוג, כלקח מהקדנציה הראשונה. 2- מתרכז בלהנחיל את היסודות הראויים שנכתבו כאן גם בנבחרות הצעירות של ישראל (שהיה חלק מתפקידו המקורי אליו נבחר). אז כרגע יש לנו מנהל מקצועי הולנדי לנבחרות הצעירות בזמן שיש לנו מאמן אוסטרי על הקווים שהוא בכלל מנהל מקצועי בעל אג'נדה אחרת.
חלק מהשחקנים תמכו בהישארותו של רוטנשטיינר (getty)
מבחינת חלק מהשחקנים שתומכים בהישארות של האוסטרי, זה פשוט נובע מהסיבה שאין הרבה הבדל. הוא היה דומיננטי מאוד בחדר ההלבשה כמנהל מקצועי, ואז כשהוא הפך למאמן, מבחינתם התהליך המשיך והוא היה טבעי.
אבל לכדורגל הישראלי מגיע יותר מזה. שום המצאה או שליפה של שנתיים לא תקרב אותנו לשום טורניר. מגיע לכדורגל הישראלי התאחדות שמסוגלת לייצר תהליך ארוך. לסמן מטרה ל-6-8 שנים. לייצר קשר בין הנבחרות הצעירות לבוגרת. להביא איש מקצוע שמתחיל ומסיים תהליך במקומו הטבעי והנכון.
ואם ווילי רוטנשטיינר השאיר פה תחושה שאפשרי לייצר יסודות בריאים למעטפת הזו שקוראים לה נבחרת ישראל, ומשם צריך להתנהל אחרת, אז זה הדבר שצריך לקחת לקראת ועדת האילתור הבאה. סליחה, ועדת האיתור.
חייבים לייצר תהליך יותר עקבי, בלי אלתורים (אלן שיבר)