אני לוזר? פלורנטינו פרס מאבד את מגע הקסם

מכל יכול לשק חבטות. המלחמה של נשיא ריאל מדריד על המורשת

אריק רייניש
אריק רייניש  21.07.21 - 17:18
תחילת כתבה

רוב תושבי בירות ספרד וקטלוניה לא נהנו במיוחד מכדורגל בעונה החולפת. טוב, לפחות חלק כן נהנו – אוהדי אתלטיקו מדריד חגגו את אליפות הליגה הראשונה ואוהדי אספניול את אליפות הליגה השנייה. אך היריבות המרות ריאל מדריד וברצלונה, שרגילות להתחלק ביניהן בשלל הזכיות, נותרו בסוף העונה בידיים ריקות. הן הציגו כדורגל משמים, התחרו בינן לבין עצמן מי טובה פחות וכשהגיעו הבחירות לנשיאות בסוף העונה, נדמה היה כי זו הזדמנות נהדרת עבורן לפתוח דף חדש.

אולם בזמן שבברצלונה החזירו את הנשיא הישן והאהוב ז'ואן לאפורטה אחרי הדחת הקודם בבושת פנים, המדרידיסטאס לא ראו צורך בשינוי. הרי פיננסית המועדון מתנהל בתבונה, והחלטות הכדורגל נראו הגיוניות ביחס לאלו שהתקבלו אצל היריבה. פלורנטינו פרס זכה בקדנציה נוספת כמעט ללא תחרות, וכהונתו כנשיא, שבמצטבר נמשכת כמעט שני עשורים, זכתה להארכה נוספת.

ובסך הכל אפשר להבין את נאמנותם של האוהדים הלבנים. מדובר בנשיא שהוביל את קבוצתם לחמש זכיות בליגת האלופות - כמות פעמים שווה לזו שהשיגה בארסה בכל שנות קיומה. הוא הגורם העיקרי להצלחה הכבירה של המועדון בשני העשורים האחרונים ולראייה, הזכייה בתואר מועדון הכדורגל הטוב של המאה ה-21 בטקס פרסי "Globe Soccer Awards".

בתקופת כהונתו, פרס הוביל למהפכה שיווקית ותדמיתית, כששלח את קבוצותיו למשחקי ראווה בשווקים גדולים בכל רחבי הגלובוס, הבין את חשיבות מכירת מרצ'נדייס בכל פינה בעולם והביא את כוכבי הכדורגל הנוצצים ביותר באמצעות רכישות גרנדיוזיות שנראו בזמנו בלתי אפשריות – מלואיש פיגו, זידאן, בקהאם רוברטו קרלוס ורונאלדו נזאריו, עד בנזמה, צ'אבי אלונסו, קאקה, בייל וכריסטיאנו רונאלדו. בתקופתו המועדון היה מהמצליחים ביותר מקצועית, והיוקרתי ביותר תדמיתית. וכשמנהיג כריזמטי, דומיננטי ופופולארי נמצא בשלטון במשך זמן רב, קשה לקהל בוחריו לדמיין את החיים בלעדיו. גם כשישנם סימנים שמה שהיה, כבר לא יהיה.

הרי אותו פרס, שבעשור הקודם מיהר להנחית כל כוכב, ממעט להכניס את ידו לכיס בשנים האחרונות. בפרספקטיבה של עשור, המועדון תחתיו הקצה עד כה 1.07 מילארד אירו לטובת רכש, פחות ממנצ'סטר סיטי (1.53), ברצלונה (1.47), צ'לסי (1.47), יובנטוס (1.44), פ.ס.ז' (1.39), מנצ'סטר יונייטד (1.35) והיריבה העירונית אתלטיקו מדריד (1.10).

וכשמחשבים את הוצאות הרכש בניכוי הכנסות ממכירות, מגלים כי לא פחות מ-16 מועדונים הוציאו יותר לטובת הבאת שחקנים מריאל מדריד (242.7 מיליון אירו) בעשר השנים האחרונות, ביניהן ווסטהאם וברייטון. צמצום הבדיקה לחצי עשור תראה כי לא פחות מ-60 מועדונים הסכימו להשקיע יותר ממנה (45.65 מיליון אירו), ביניהם חטאפה שסיימה אשתקד במקום ה-15 בליגה הספרדית, בולוניה מהמקום ה-12 בליגה האיטלקית, קארדיף מהמקום השמיני בצ'מפיונשיפ, ריימס מהמקום ה-14 בליגה הצרפתית, בייג'ינג גואן מהפלייאוף התחתון בליגה הסינית, מונטריי מהמקום הרביעי המקסיקנית, אל-חליל מהמקום השמיני בליגה הסעודית, ועוד רבים בלה ליגה ובמקומות אקזוטים אחרים.

היום המטרה היא לרכוש שחקנים צעירים כדי לא לפספס את הניימאר הבא (על שם וניסיוס, רודריגו וראנייר) וגם בחלון העברות בו הוציאו סכומים נכבדים (355.55 מליון אירו) לפני שנתיים, הכסף נשפך על שחקנים משניים בסכומים מופרזים. גם שנות דלות התקפית אחרי עזיבת הכוכב הגדול רונאלדו לא שיכנעו את פרס לשנות את ההרגל החדש. הקבוצה הווינרית והמעניינת הפכה למשעממת. לכזו שאת התואר המשמעותי היחיד אותו השיגה (אליפות 19/20) היא זכתה מההפקר, כשברצלונה לא פיספסה כל הזדמנות לשמוט יתרון, בדרך לכישלון. המותג לא זהר כשהיה.

לא רק שהשחקנים הבכירים כבר לא נוחתים במדריד, אלא שהם כמעט ולא מוזכרים בהקשר אליה. קיליאן אמבפה, מהכוכבים הבודדים ששמם נקשר יד ביד לבאלנקוס כבר שנים רבות, נשאר נכון לעכשיו בפאריס ובעקבות אותן שמועות – עמדת הקיצוני הימני בהרכב הקבוצה נותרה מיותמת, מה שפגע קשות ביכולתה לכבוש שערים.

ובכל זאת האוהדים נותרו לויאלים לנשיא שמנהיג את קבוצתם שנים, למרות שהעונה האחרונה הסתיימה ללא תארים. אלא שדווקא לאחר הבחירות, החל הבלאגן. פרס, בטוח במעמדו ובכוחו, בחר להכריז באישון לילה על הקמת סופר-ליג בראשותו, יחד עם מספר מועדוני עילית מצומצם. ההכרזה על המהלך הדרמטי הייתה דלת מידע ונראתה חובבנית וחפוזה, כך שגם אם עבור עתיד הכדורגל מדובר בדרך הנכונה – פרס ושותפיו לא הצליחו להשיג את המטרה. להיפך.

אופ"א, בנסיון לסכל את המרד, איימה בעונשים כבדים, והאוהדים, שהבינו כי הקבוצות האהודות עליהם יתנתקו מהליגות והקהילות המקומיות, התקוממו כנגד המהלך והפגינו במספרים רחבים ברחבי אירופה. ראשי המועדונים נטשו את המיזם אחד-אחד, וכפי שנראה כעת, הסופר-ליג התפוגגה מחיינו באותה המהירות בה הגיעה.  אף אחד לא יכול היה לנחש כי הפרויקט של האיש שנחשב בעבר כחזק בכדורגל, יגיע בכזו מהירות לנקודת שפל מביכה, והוא ישאר בודד במערכה.

לא כישלונות ריאל הביאו אותו לתחתית, אלא עיסוקים שלא קשורים למועדון בקשר ישיר. וכשהשליט מגלה סימני חולשה ברורים, זהו יום חגם של אלו המתנגדים אליו. ביקורות החלו לשטוף את הרשת ואיתן גם קריאות התפטרות. עזיבת הקפטן והמנהיג, סרחיו ראמוס, מסיבות הגיוניות יותר או פחות ערערה גם היא אוהדים רבים, וגרמה לתהות לגבי היחס לו זוכים השחקנים בכירים בערוב הקריירה שלהם מהנהלת הבלאנקוס בראשות פרס – תהיות שפחות נשמעו בעבר. ואם לא די בכך, הודלפו הקלטות משנים עברו בהן נשמע פרס בשיחות פרטיות מכנה את שחקני העבר האהובים ראול, קסיאס, כריסטיאנו רונאלדו, פיגו וגוטי בכינויים מעליבים, כמו "הונאה", "כלבלב", "טיפש", "גרוע" ו-"אידיוט" - מה שכמובן הוסיף עוד שמן למדורה.

יכול להיות שמימיו הרעים של פרס תבוא למדרידיסטאס הבשורה. אולי הוא ישקיע את כל מרצו להבאת אמבפה ושחקנים אחרים, כדי ששמו יפסיק להופיע בעיתון באופן יום-יומי בהקשרים שליליים. צריך לזכור, הסנטיאגו ברנבאו המחודש יפתח העונה, המועדון סיים ברווח תפעולי את עונת הקורונה וסביר כי אלמלא המגפה ששטפה את העולם – היום היינו סבורים כי המועדון בנה בסיס טוב לדורות הלבנים הבאים.

ועדיין, ריאל מדריד אינה קבוצה המציבה את מטרותיה בעתיד הרחוק לעין. היא רוצה לזכות בכל התארים כאן ועכשיו, כשמיטב השחקנים משחקים בשירותיה. כעת, לריאל אין הסגל הטוב באירופה. ישנן קבוצות באנגליה, ספרד, צרפת ואולי אפילו איטליה, עם סגל חזק משלהן. ואחרי שנים בהן ריאל מיעטה לזכות בתארים ולהציג כדורגל מלהיב, לעונה הנוכחית ישנה השפעה גדולה על המורשת של אחד מגדולי נשיאי מועדוני הכדורגל. התדמית, שכה חשובה לפרס, תמיד מושפעת מסוף הדרך.