צריך לומר ביושר: הכוכבים הסתדרו לג'אני אינפנטינו ולפיפ"א. וכשאני מדבר על כוכבים, הכוונה היא לא רק לאלה שבשמיים. קיליאן אמבפה, ארלינג הולאנד, ג'וד בלינגהאם ובעיקר ליאו מסי הפכו את מונדיאל 2026 לאחד המוצלחים והמהנים ביותר בעידן המודרני. המונדיאל הגדול ביותר בכל הזמנים סיפק את הסחורה עם ממוצע מרשים של 2.96 שערים למשחק, נבחרות מארחות שסחפו את הטורניר קדימה, דרמות, מהפכים, חצאי גמר וגמר קלאסיים, וכמובן אינספור רגעים בלתי נשכחים לאורך 104 המשחקים.
עכשיו תארו לעצמכם שכמעט שום דבר מכל זה לא היה קורה, והמונדיאל היה הרבה פחות מרגש או איכותי מבחינה מקצועית. האם זה היה אומר שהרחבת הטורניר ל 48 נבחרות נכשלה? לא בהכרח. כדי לענות על השאלה הזאת בהגינות, יהיה צורך לבחון את המהלך לאורך השנים ולראות אם הוא אכן הצדיק את עצמו, אם כי יש מי שכבר משוכנעים שכן. הבעיה היא שבפיפ"א, כמו לא פעם בעבר, החלטות אינן מתקבלות רק על בסיס שיקולים מקצועיים, אלא גם מתוך אינטרסים פוליטיים וכלכליים. לכן, גם הדיון הזה עלול להפוך במהרה ללא רלוונטי.
אם תומכי פורמט 48 הנבחרות, ולמען האמת בציבור הרחב לא היו רבים כאלה, מרוצים, מדוע דווקא חתן השמחה, אינפנטינו, אינו ממהר להסיר מסדר היום את רעיון הרחבת המונדיאל ל 64 נבחרות? רק בשבוע שעבר אמר נשיא פיפ"א: "כשאתה מארגן מונדיאל, אתה רוצה שכל העולם ישתתף. לא רק דרום אמריקה או אירופה. אם לא תיתן לנבחרות קטנות הזדמנות להשתתף, הן יאבדו את התמריץ להשתפר. לכל מדינה יש זכות לחלום לשחק בגביע העולם. הרחבת הטורניר ל 64 נבחרות היא בהחלט נושא שנדון בו לאחר המונדיאל".
הרעיון הועלה במהלך 2025 על ידי נשיא התאחדות הכדורגל של דרום אמריקה, אלחנדרו דומינגס, ממניע מרכזי אחד: לאפשר לארגנטינה, אורוגוואי ופרגוואי לארח מספר גדול יותר של משחקים במונדיאל 2030. כזכור, פיפ"א העניקה לשלוש המדינות הללו את הזכות לארח משחק אחד כל אחת, כמחווה לציון 100 שנה למונדיאל הראשון שנערך בדרום אמריקה, בעוד ספרד, פורטוגל ומרוקו יארחו את עיקר הטורניר. בתחילה הוצג הרעיון כפתרון חד פעמי, אך לנוכח התיאבון של פיפ"א להרחבות, קשה לדעת היכן ייעצר התהליך.
בקרוב גם אנחנו שם? (אודי ציטיאט)
המתנגדים הבולטים להרחבת הטורניר ל-64 נבחרות הם אותם גורמים שהתנגדו גם למעבר ל-48, ובראשם אופ"א. נשיא הארגון, אלכסנדר צ'פרין, שיחסיו עם אינפנטינו הידרדרו בשנים האחרונות על רקע הסופר ליג וגביע העולם למועדונים, הגדיר את המהלך כ-"רעיון גרוע". לטענתו, הרחבה נוספת תרוקן מתוכן את משחקי המוקדמות. בנוסף, טורניר של 128 משחקים ידרוש ככל הנראה הארכה נוספת של לוח הזמנים, מה שיצמצם עוד יותר את חלון המשחקים של הליגות המקומיות והמפעלים היבשתיים. לכן אין זה מפתיע שגם ארגוני השחקנים (שגם הם בפולמוס תמידי עם איפנטינו שלא סופר אותם) מתנגדים לרעיון, בטענה שהוא יעמיס עוד יותר על הכדורגלנים ויפגע בטווח הארוך בבריאותם.
בפועל, פיפ"א תצטרך לקבל החלטה כבר בחודשים הקרובים כדי להתחיל לתכנן את משחקי המוקדמות ואת שיטת ההעפלה. אם הנושא יגיע להצבעה בקונגרס פיפ"א, הוא צפוי להשתלב עם הבחירות לנשיאות הארגון במרץ 2027. אינפנטינו צפוי לנצח גם הפעם ללא קושי, אף שאופ"א מנסה לגבש מולו מועמד בעיקר כדי להגביל את כוחו. העניין הוא שהנשיא השנוי במחלוקת נהנה מתמיכה רחבה מצד ההתאחדויות באפריקה ובדרום אמריקה, ויש להניח שהמונדיאל הנוכחי, שהניב לפיפ"א הכנסות שיא של כ-10 מיליארד דולר, רק חיזק עוד יותר את מעמדו.
מכיוון שהרחבת הטורניר ל-64 נבחרות עדיין נמצאת בגדר רעיון בלבד, קשה לדעת כיצד יחולקו המקומות הנוספים בין היבשות. עם זאת, סביר להניח שאירופה תהיה אחת המרוויחות הגדולות, מה שיגדיל גם את סיכוייהן של נבחרות כמו ישראל להעפיל לטורניר. לכך עשויות להיות שתי סיבות. הראשונה היא פוליטית: במעבר ל-48 נבחרות קיבלה אירופה את התוספת הקטנה ביותר, מ-13 ל-16 נציגות בלבד, ולכן ייתכן שתזכה הפעם לפיצוי בדמות כרטיסים נוספים. הסיבה השנייה מקצועית: הכדורגל האירופי ממשיך לשלוט במונדיאל, כפי שהוכח גם בטורניר הנוכחי, שבו שש מתוך שמונה העולות לרבע הגמר הגיעו מאירופה. כך או כך, בין אם אירופה תקבל 20 ובין אם 24 נציגות, הסיכוי של נבחרות כמו ישראל להגשים את חלום ההעפלה יגדל משמעותית.
מונדיאל עם 64 נבחרות נשמע כמו עוד רעיון גרנדיוזי מבית היוצר של פיפ"א, אבל באופן פרדוקסלי הוא עשוי להיות דווקא פחות בעייתי מהפורמט של 48 נבחרות, ובוודאי הוגן יותר מבחינה ספורטיבית. במקום 12 בתים בני ארבע נבחרות, כפי שקיים כיום, ניתן יהיה לחזור למבנה פשוט וברור של 16 בתים, כאשר שתי הראשונות מכל בית יעפילו לשלב הנוקאאוט, בדיוק כפי שהיה בין 1998 ל-2022. נכון, מדובר בטורניר ארוך יותר ופחות איכותי בממוצע, אך הוא יצמצם את האפשרות למשחקים מחושבים על תיקו וייצור מסלול תחרותי והוגן יותר, כל עוד לא יוחזר מודל העלאת הנבחרות מהמקום השלישי, כפי שנהוג ביורו ובמונדיאל של 48 נבחרות. וזו כבר נקודה ששווה לחשוב עליה ברצינות לקראת העתיד.
האם פיפ"א ואינפנטינו ילכו עד הסוף עם הרעיון הזה ויגדילו את המונדיאל ל-64 נבחרות? קשה לדעת. זה מאוד תלוי ברמת ההתנגדות של חברי הארגון וכרגע ההתאחדויות של אירופה, אסיה וצפון/מרכז אמריקה לא מתלהבות מכך. מהלכים דרמטיים מהסוג הזה מגיעים להצבעה, כאשר הנשיא יודע שיש לו רוב לאשר הצעה. בשלב זה, נראה שלפיפ"א אין רוב לדבר, ובכל מקרה יכול מאוד להיות שאינפנטינו זורק כאן סוג של בלון ניסוי כדי לראות לאן נושבת הרוח. נזכיר כי כבר היו הצעות בומבסטיות כמו אירוח מונדיאל כל שנתיים שהתנדפו במהירות. אז נצטרך להמתין בסבלנות ולראות מה יתפתח בעתיד הקרוב.